נצחון ההתעלמות של המכבים

א. נצחון המכבים על היונים מתמצה במלחמה וחידוש עבודת המקדש. אך היכן הניצחון על השיטה הרוחנית היונית – הפילוסופיה? גם אם נחפש בנרות (חנוכה) לא נמצאנה. אכן פלא הוא, הלא הפילוסופים היונים הקדמונים – תלס, פרמנידס, סוקרטס, אפלטון ואריסטו – חיו בסוף ימי בית ראשון ובראשיתו של בית שני. כיצד אם-כן, נותרה היהדות ללא מענה מסודר לכאורה, עד רס"ג שחי למעלה מאלף שנה מאוחר יותר?

המשנה באבות אומרת באופן סתמי "דע מה שתשיב לאפיקורס", אך אינה נותנת כלים לכך. גם הויכוחים בין רבי יהושע לקיסר או רבי עקיבא וטורנוסרופוס – לא נוגעים בפילוסופיה.
הסיפור התמוה ביותר הוא של רבי יהושע הנוסע לאתונה ומנהל דיון עם חכמיה. היינו מצפים שיהיה זה דיון עמוק – אבל הגמרא מביאה בפנינו שאלות ותשובות מוזרות ובלתי פילוסופיות (בכורות ח עמ' ב).
שאלה אחת מתוכם תמחיש לנו את עמדת חז"ל ביחס לפילוסופיה. הוא נשאל – היכן אמצע העולם? והשיב – אמצע העולם הוא המקום בו אני עומד. אם הנכם רוצים להוכיח שאין הדבר כן – הביאו חבלים ותמדדו!

נראה שכונתו לומר: אני הוא אמצע העולם, בידי האמת, איני זקוק להתמודד אתכם ושיטתכם כדי להרגיש בטוח.

אין צורך להסביר עד כמה התורה יפה, למה היא מתאימה לעקרונות שהתנועות הפופולריות באותו רגע חושבות לנכון ויפה. התורה אינה זקוקה להגנה. אפולוגטיקה משאירה על פי רוב טעם של הקטנת ערך התורה, כביכול עלינו להתנצל ולמצוא חן.
לכן, הניצחון הרוחני של המכבים הוא בשיבה לחיי-תורה ומצוות מלאים משוחררים מגזרות וטומאה. הניצחון הוא גם בהתעלמות מתפיסת העולם היונית, תוך בטחון עצמי בדרכנו.

ב. רק לאחר שנים רבות, כשהצורך להתמודד עם הפילוסופיה הפך לקיומי, כשרוחות זרות נשבו בעוז בתוך המחנה – קמו חכמי ישראל והתמודדו. לכאורה הסגנון תמוה, שכן ריה"ל קורא לספרו "ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת והבאת ראיות להגנה עליה ". הרמב"ם מתווכח במורה-נבוכים עם הפילוסופיה היונית, ואף מקבל את חלקה!
עיון נוסף יבהיר את הדברים. ריה"ל, הרמב"ם ודומיהם לא ניסו להסביר למי שעמד מולם למה אנחנו יפים כמותו חכמים כמותו ונאורים כמותו. הם לא ניסו לטעון שהתורה אומרת בדיוק מה שהעומד מולם אומר. באחת: הם לא ייחסו לצד השני עליונות, וממילא לא היו בעמדת התנצלות ! נהפוך-הוא, הם עמדו והסבירו למה רק מה שאנחנו אומרים נכון. כי לנו תורה שמקורה באמת האלוקית המוחלטת ובשר ודם לא יוכל להתמודד עמה. אמצע העולם הוא כאן.
הם ידעו גם להסביר בטוב טעם ודעת את האמת הזו. הדברים הנכונים שנמצאים בכל שיטה רוחנית, שכבר קנתה אחיזה שנים רבות, נדונו ביסודיות כדי למצוא את מידת התאמתם לתורה, ופעמים רבות נתגלה שבשורש העניין מקורם בתורתנו, ובצורה הרבה יותר יפה רחבה ומאירה.

ג. דוגמה יפה לסגנון התמודדות שגוי היא יחסנו לדמוקרטיה. יש שמנסים בכל דרך להראות שהתורה היא שיא הדמוקרטיה, ושלא יחשדו בנו ח"ו. מנסים לתרץ בדרכים עקלקלות את מצות מינוי מלך, ואת התפילה להשבת מלכות-דוד שלש פעמים ביום, כמו גם את ברכת ההפטרה "על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו".
יש להזכיר שלפני כשמונים שנה היה הקומוניזם מאוד מקובל בחוגים היהודיים הנאורים. כיון שכך, היו דרשנים שחיברו דרשות להוכיח שהתורה היא היא הקומוניזם. מה יעשו עתה כשהקומוניזם פשט את הרגל? עכשיו התורה כבר לא רלוונטית? מה יקרה אם העולם הנאור יחשוב שדמוקרטיה היא רעיון אווילי? האם לפתע "נגלה" שהתורה בעד דיקטטורה?
אמנם יש יסודות דמוקרטיים בתורה כמו הליכה אחר הרוב בבית-דין, הגנה על קבוצות חלשות, ועוד. אבל איננו מחויבים להצדיק את כל עקרונותיה של שיטה זו רק כיון שכעת היא פופולרית.
גם בשיטות אחרות ובנושאים נוספים, נוכל למצוא גרעין של טוב שמקורו בתורה. אבל היא הרבה מעבר לזה. היא דבר ה'. האמת המוחלטת שיש בה את הטוב המוחלט.
כך גם נכבד את עצמנו ולא נהפוך למגוחכים בעינינו ובעיני שומעינו. כך גם נוכל לזכות לכוון לאמיתה של תורה שמורה לנו דרך חיים כבר יותר משלשת אלפים שנה.